פסק-דין בתיק ת"א 7895/04

1.         בפניי ארבעה תיקים בדיון מאוחד. בין התובע לבין הנתבעות 1 ו- 2 נחתם ביום 22.8.02 הסכם שכירות, בו השכיר התובע לנתבעות דירה לשלוש שנים ברחוב הרצל 94 בחיפה. הנתבע 3 ערב להתחייבות הנתבעות לעיל. בת"א 18258/04 מדובר בהתנגדות לביצוע שיק מס' 5787450 על סך 1,910 ש"ח עם תאריך פרעון ליום 1.9.03. בת"א 7570/0 הגיש התובע שלושה שיקים שמספריהם: 5787466, 5787471 ו-5787472 על סך כולל של 4,870 ש"ח עם תאריכי פרעון 1.9.03, 1.10.03 ו- 14.10.03. בת"א 7511/05 הגיש התובע לביצוע שיק מס' 5622111 על סך 1,989ש"ח. בת"א 7895/04 הגיש התובע נגד שתי הנתבעות ונתבע נוסף, ולרי פליד, תביעה בסדר דין מקוצר על סך 11,666 ש"ח. עילתה של התביעה אי תשלום שכר דירה עבור 6 חודשי שכירות, מנובמבר 2003 עד אפריל 2004, בסך כולל של 2,580 דולר (שכר הדירה עמד על סך 430 דולר לחודש).

2.         כל התיקים אוחדו בדיון שהתנהל במסגרת ת"א 7895/04.

3.         הנתבעת 1, שומייב, הסתמכה על תצהיר שניתן מטעמה ביום 10.6.04 בתמיכה לבקשה לביטול פסק דין. בתצהירה טענה, כי היא ואמה, שהן הדיירות של התובע, חתמו על הסכם שכירות עמו ביום 22.8.02. על פיו, הן היו אמורות לשלם לתובע דמי שכירות חודשיים בסך 430 דולר לחודש בכל ראשון לחודש מיום 1.9.03 למשך שלוש שנים. לטענתה, משך מרבית תקופת השכירות הן שילמו את מלוא שכר הדירה בסכומים ובמועדים כמתחייב. לעתים, איחרו בימים ספורים ודבר זה התקבל בהבנה על ידי התובע. כתוצאה מקשיים שונים - הן היו מובטלות ופרנסתן היחידה נבעה מגימלת הבטחת הכנסה - היו שני פרקי זמן של מספר חודשים, בהם לא שולם שכר הדירה. מכאן הפקדת ההמחאות שחזרו לידי התובע בסימון א.כ.מ.

4.         לטענת הנתבעת 1 לאחר שההמחאות חזרו, הן פנו לתובע ואמרו לו שבדעתן לגייס כסף מזומן מקרובי משפחה במקום ההמחאות שלא נפרעו. לטענתן, ביום 14.1.04 לאחר שגויס סך של 6,000 ש"ח, פנתה הנתבעת לתובע וביקשה להיפגש עמו. הם נפגשו באותו יום והיא העבירה לידיו את הסכום האמור. לטענתה, במעמד העברת הכספים נכחה גב' רוסטוביך קסניה. הנתבעת ביקשה שהתובע ישיב את השיקים שחוללו וזה הבטיח לה שכך יעשה תוך ימים ספורים כיוון שההמחאות לא היו בידיו בעת הפגישה.

5.         בהמשך, שוב התקשו הנתבעות לשלם את שכר הדירה. פעם נוספת גייסו כספים מגורמים שונים בסך 5,700 ש"ח וביום 3.3.04 פגשו את התובע והעבירו לידיו את הסכום האמור במזומן. במעמד זה היה נוכח מר רודיאנסקי אנטון שהיה עד להעברת הכספים. שוב הבטיח התובע להחזיר לידיהן את השיקים שחוללו בגין אותם חודשי שכר דירה והנתבעות נמנעו מלהתעמת עמו בעניין זה לאור אי נעימות שחשו בשל האיחורים בתשלום שכר הדירה.

6.         לטענתן התברר להן, כי חרף פרעון מלוא החוב העביר התובע את ההמחאות לביצוען. לטענת הנתבעות, כל ההמחאות הוגשו לביצוע ונפרעו באמצעות התשלומים שצויינו לעיל. בשלב זה היתנה התובע את החזרת ההמחאות בתשלום מלוא שכר הדירה עד תום תקופת השכירות. יצויין שהתובע חזר בו באותו מועד מדרישתו שיפנו את הדירה. בעקבות הסכמה אליה הגיעו עם התובע ומאחר ונחתם שטר חוב והוסף ערב להתחייבויות הנתבעות, הן נשארו בדירה. תצהיר משלים הוגש ביום 16.3.06 על ידי שומייב שם נאמר, כי היתה כוונה להעיד את אנטון בורודיאנסקי, שלטענת המצהירה ידע, אודות חלק גדול מהדברים שהוחלפו בין הצדדים אך הלה נפטר.

7.         תצהיר נוסף הוגש על ידי רוסטוביך קסניה. בתצהיר תואר שביום 14.1.04, כאשר ישבה בסלון ביתן של הנתבעות, שולם סך של 6,000 ש"ח במזומן. המצהירה היתה בת זוגו של בנה של הנתבעת 1.

8.         תצהיר מטעם התובע, שנערך ביום 10.8.05, פירט כדלקמן: לטענתו, הנתבעות לא עמדו בתשלום דמי השכירות ושילמו באיחור או בשיקים שחזרו מהבנק מסיבת "אין כיסוי מספיק". כאשר השיקים חזרו, היה התובע פונה לנתבעות ומודיע על כך והן נהגו  לדחות את התשלום לתקופה נוספת. כאשר הנתבעות היו משלמות את סכום השיק, טען התובע שהוא נהג להחזיר אותו לידיהן במקום. כאשר ראה שהנתבעות אינן מתכוונות לשלם לו תמורת חלק מהשיקים, הוא הגיש אותם לביצוע. לטענתו, מעולם לא קיבל כספים מהנתבעות או מכל אדם אחר מטעמן, עבור החוב. לטענתו, הוא דרש שהנתבעות יפנו את הדירה אך הן סרבו לעשות כן בטענה שאין להן דיור חלופי. נרשם עוד בתצהיר בכתב יד, שהנתבעות נותרו חייבות לו על חשבון דמי השכירות עבור 6 חודש, מנובמבר 2003 ועד אפריל 2003 (כך בתצהיר), סך של 2,580 דולר ארה"ב. כאשר ראה שהנתבעות אינן מתכוונות לשלם, הוא פנה בת"א 7895/04 לקבלת צו פינוי ותשלום כספים שהיו חייבות. פסק הדין שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לבסוף, פינו הנתבעות את הדירה אך לא שילמו את החוב לטענתו.

עדויות הצדדים בבית המשפט

9.         במהלך חקירתו הנגדית אמר התובע, כי מה שהוסף בכתב יד בקשר לחוב שכר דירה בגין 6 חודשי שכירות, הוסף על ידי עורך דינו (לאחר חתימת התצהיר) אך טען שאין לזה משמעות (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 1.2.07). התובע הודה כאשר נשאל אודות התשלומים, שהנתבעות שילמו שלא באיחור, כי לא נתן להן שום אישור כיוון "שבזמנו כאשר היא שילמה מסודר, היה בינינו אמון והייתי תמיד מציע לה קבלה והיא אמרה תמיד שלא צריך קבלה" (עמ' 7). לטענתו, מאוגוסט השיקים התחילו לחזור, מנובמבר הוא לא קיבל שיקים בכלל וחיכה מספר חודשים.

10.        בסופו של עניין, טען התובע, שלפני שפתח תיקי הוצאה לפועל הצליח לקבל סכומים קטנים, פחות מ- 1,000 ש"ח. בחקירתה הנגדית של אנה שומייב היא הודתה שהיתה חייבת 11,700 ש"ח וטענה שאת התשלום של 6,000 ש"ח ביצעה בביתה. גם העדה קסניה העידה בנוגע לתשלום 6,000 ש"ח. עדותה תאמה לעדות הנתבעת 1.

11.        לאחר ששמעתי את עדויות העדים הנני קובע כדלקמן: התובע רשאי לגבות את הסכומים של השיקים השונים עד לסך 8,769 ש"ח. הנתבעות לא הציבו הגנה היכולה לגבור על הטענה השטרית בעניין זה. לעומת זאת, בנוגע לסכום של 11,666 ש"ח, לא הסביר התובע מדוע תצהיר עדות ראשית מטעמו לא נערך כראוי וטענותיו הוספו רק לאחר החתימה באופן לא תקין על ידי בא כוחו. אשר על כן, טענותיו באשר לאי תשלום ששה חודשי שכירות נדחות.  הנני פוסק לתובע סך של 8,763 ש"ח. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התובענות ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום י"ב בתמוז, תשס"ז (28 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.

קלדנית:  שרה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: